מקצת שבחו
חכם מרדכי יפת שרעבי נולד לאמו מרים ולאביו מארי יהודה שרעבי בשנת תרע"ב (1912) בעיר תעיז שבתימן.
אביו, נפטר עוד קודם לידתו, ואמו נפטרה, כשהיה בן ארבע. גדל בתורה וביראה על ברכי סבו החכם מארי יפת בן אברהם, רב מחוז שרעב שבדרום-תימן. לאחר פטירת סבו, עבר להתגורר אצל החכם המקובל מארי חיים סינוואני, שגידלו ולימדו תורה. בהמשך למד מפי החכם מארי סאלם סעיד, אב-בית-הדין במחוז שרעב.
בשנת תרפ"ו (1926), בהיות בן 14, החל ללמד ילדים בכפר ג'בל חבשי. כעבור שנה עבר בהצלחה את מבחני ההסמכה בהלכה, בגמרא וברמב"ם. לאחר זמן, עבר לעיר עדן ללמוד מפי החכם המקובל מארי משומר נסים, ראש ישיבת המקובלים בעדן, שהפך לרבו המובהק, וסמכו לרבנות.
חכם מרדכי יפת שרעבי נשא לאישה את מרת לאה. הם גרו בכפר אצ'ויחה, והוא הקדיש עתותיו ללימוד תורה.
בשנת תרצ"ב (1932), עלה לארץ ישראל, התיישב ברחובות, והתפרנס מחקלאות. לאחר זמן עבר לירושלים, ללמוד בישיבת המקובלים 'בית אל' מפי ראש הישיבה החכם המקובל שלום הדאיה, שקירבו אליו, ומפי החכם המקובל חיים שאול הכהן דוויק. הוא החל ללמד גמרא בישיבת 'שערי רחמים', וקבלה בישיבת 'שערי ציון'.
בזמן תנועת המרי העברי כנגד הבריטים, ארגון האצ"ל החביא נשק בביתו, מתוך הנחה, שלא יחפשו בביתו. בשנת תש"ט (1949), לאחר מלחמת העצמאות, לאחר שעברה ישיבת המקובלים 'בית אל' מהעיר העתיקה לשכונת 'יגיע כפיים', החל ללמד בישיבה.
בשנת תשכ"ב (1962), ייסד את ישיבת המקובלים 'נהר שלום' בירושלים, על שם הרש"ש, החכם המקובל שלום שרעבי, ועמד בראשה. בערוב ימיו, כונה 'זקן המקובלים' ו'ראש עדת המכוונים'.
בשנת תשל"ח (1978), נפטרה מרת לאה אשתו, ומאז החל להידרדר מצבו הבריאותי, עד שבשנותיו האחרונות, היו רגילים תלמידיו לקחתו בכיסא גלגלים.
חכם מרדכי שרעבי נפטר ביום כ' בחשוון תשמ"ד (1983), ומנוחתו כבוד בהר המנוחות בירושלים.
לאחר מותו, יצא לאור בשנת תשע"ו (2016) הספר 'רבינו מרדכי שרעבי', ובו דרשות שנשא בבתי כנסת לציבור הרחב, מתוך הקלטות נדירות, שהקליטו תלמידיו.