'רק השמר לך, ושמור נפשך מאוד, פן תשכח את הדברים, אשר ראו עיניך ... יום אשר עמדת לפני ה' א-להיך בחורב' - כל החכמים, אשר בכל דור ודור, כולם היו במעמד הר סיני, וכל אחד ואחד קיבל משם חלקו - הכוונה שכל אחד מהם, קבל דבר חדש שיתחדש על ידי עצמו דווקא, ומה שנתגלה לזה לא נתגלה לחברו. ואם כן, אם תלמיד חכם אחד ישכח, אותו החלק אשר נתגלה לו, ודאי גדול עונו מנשוא, שהוא מאבד אותו חלק מן העולם. כי חבריו נביאים, אינם יודעים מאומה.
ולזה כיוון הכתוב: 'רק השמר לך ושמור נפשך' - רצונו לומר, שהנפש היא שעמדה באותו מעמד הנכבד וקבלה את חלקה, ו'השמר ... פן תשכח את הדברים אשר ראו עיניך' - דווקא, עיני שכלך באותו 'יום אשר עמדת לפני ה' א-לוהיך בחורב'. וזהו כוונת המשנה: 'כל השוכח דבר אחד ממשנתו', ולא אמר 'מהמשנה' אלא 'ממשנתו' דווקא - מאותו חלק שקבלה נפשו, וכן בגמרא דקדקו 'כל השוכח דבר מלימודו'.