מדברי הרב בעניין 'בין ישראל לעמים'
מלמד שלא חסרו מקומו באיטליה שמתירים גבינות מחלב נוכרי.
על עניין חלב, בחלבו גוי, היינו עשיית הגבינה בלא ראיית החליבה, אם כן הוא מנהגם, לא אוכל לחייבם לשנותו, יען כי יש להם על מי שיסמוכו, וכאשר נהגו גם כן בפארמייאנו, וכאשר היו נוהגים גם כן במדינתנו זו, זה חמישים שנה, מלבד קצת יחידי סגולה ... על עניין התרעומת שהתרעמו קצת קנאים על מנהג אחינו היושבים בגולה, בעיר מונטאנייאנא, אשר תחת ממשלת מעלת השררה של ויניציאה ירום הודה ...
ועל עניין הגבינות, לא חסרו מקומות באיטליה, אשר עד הנה עומדים במנהגם, וכאשר נהגו גם כן בעירנו, היינו מנטובה, קודם שתפסו וקיימו המנהג הזה לראות החליבה, ויש איתנו פסקי אישים גדולים, כי יש להם על מה להישען, ואחד מן הפוסקים האלה הוא כבוד מורנו, הרב רבי גור אריה הלוי, זכר צדיק וקדוש לברכה, ואני הכרתיו.
חכם יהודה בריאל , פחד יצחק, כרך ד', ערך "גבינות הגוים", עמ' שכ"ז. הוצאת מוסד הרב קוק, ירושלים תשל"ז (1977). מתוך 'החכם היומי'