קֶס סבוהו גידל וטיפח תלמידים רבים, חלקם גרו בביתו והיו סמוכים על שולחנו. בימים היו עובדים עמו בשדה ובלילות היו לומדים. במשך עשר שנים הוא הסמיך חמישה קֶסִים: קֶס סֶמָאי נֶגָה, קֶס מַהַרִי נֶגָה, קֶס טָאיֶה מֶקוֹנֶן, קֶס אברהם טְזַזוּ וקֶס טֶפֶסַקוּ פְקדוּ, וכן עשרה פרחי כהונה.
קֶס סבוהו היה חקלאי אמיד. כל השנים התפרנס מחקלאות. היו לו שדות, שוורים, חמורים, עזים ופרות. הוא גם גידל דבורים. את הדבש חילק לשכנים ומה שנשאר מכר בשוק. אף פעם לא לקח כסף - לא על השיעורים ולא על המגורים. הוא רק דאג שילכו בדרך התורה. חשוב היה לו, שיהיו לקֶסים.
כך אמר: 'כשאמות שיישארו קֶסים באזור תְגְרַאי'. הוא היה עובר מכפר לכפר ומלמד את הילדים שבו. בנוסף, כשהיה עובר מקום מגורים, קודם כול היה בונה בית כנסת, ואחר כך בית נידה, ורק לבסוף את ביתו. מעולם לא אמר שקשה לו. אהב לעבוד ואהב ללמד. את הכול עשה מתוך אהבה.