אם באו התלמידים הצמאים ללמוד תורה מפי הרב, אל יעלה על דעת למנוע ממנו, כי קללה יחשב לו. אלא אהוב ללמד בהמון - להרבות תלמידים. ואם אתה עושה כן דע לך כי שכרך הרבה מאוד, שיש לך ברכה בתבואה הדומים לגשמי הברכה, הבאים על ידי ה' מן השמיים ...
המשיל תורה למים: מה מים מן השמיים שנאמר 'לקול תתו המון מים' - מן השמיים שהם גשמי ברכה 'ואספת דגנך', כך דברי תורה שנתנו מן השמיים לרמוז שדומה להמון התלמידים.
וכדי שלא יעלה על דעת הרב ליקח שכר לימוד מהתלמידים הצמאים לתורה: 'משם שמיך' ופרוש - 'מה מים חיים חינם לעולם, כך דברי תורה חנם לעולם'. ...
וכדי שלא תאמר שכיוון שהתורה בא לו לאדם, אלא על ידי עמל וטורח, וכמו שנאמר בירושלמי, אם כן מעיקרא - מה לו ללמד תורה לרבים?! שהרי זה דומה לדין באר מים חיים, שמשום שיגע בחפירה נהיים לו כמים של יחיד, ויכול למחות לבני העיר הצמאים אל המים להסתפק מהם.
וככתוב לזה דרשו סמוכים שנאמר: 'מה מים יורדים לעולם, כך דברי תורה יורדים לעולם' דייקא, וכלומר שמה מים יורדים לעולם, ונהיים מים של רבים, ונהנים ממנו כל צמא, כך דברי תורה.