'במה אדע כי אירשנה' - ומהרש"א זיכרונו לברכה כתב, שיצא להם זה משכתוב: 'כי אירשנה' ולא כתוב 'כי תתננה לי', כמו שאמר ה': 'לך אתננה'. ... והיינו 'כי אירשנה' - מלשון גירוש וגלות, כמו 'כי אוריש גוים מפניך', ורצונו לומר, שבזמן שאירשנה מן הארץ בגלות, במה אדע שיתקיימו? - ואמר לו: 'קחה לי' - שבלא הקרבתם, אלא בקיחה בלבד, בדברים, כמו שכתוב: 'קחו עמכם דברים', ובהם יתקיימו בגלות...
שאמר לו: 'אני ה', אשר הוצאתיך מאור כשדים, לתת לך את הארץ הזאת לרשתה' - דווקא, והבטיחו זו בלשון חביבות של ירושה, כמו שאמר: 'תורה ציוה לנו משה מורשה' - כלומר שאין לה הפסק עולמית, ואפילו לא יהיו ישראל זכאים, לא יחליפם באומה אחרת. אז שמח בלבו, ושאל לו אות על זה, ואמר לו: הודיעני נא, באיזה זכות 'אירשנה' לעד, כי אי אפשר שיהיו ישראל זכאים בכל דור ודור, וזהו שלא אמר בקצרה 'במה אדע' סתם, אבל דקדק שאלתו בדקדוק ואמר: 'במה אדע כי אירשנה' - ירושה עולמית, שאין לה הפסק, כי זה אי אפשר שיהיו ישראל זכאים לעד סוף כל הדורות. והשיבו הקדוש ברוך הוא: בזכות הקרבנות, אפשר להתקיים דבר זה, כי אף בזמן שאין בית המקדש קיים הרי אמרו: 'זאת התורה לעולה' - כל העוסק בתורת עולה, מעלה עליו הקדוש ברוך הוא כאילו הקריב לפני כל אותם קרבנות.