גדל בתורה וביראה על ברכי חכמי ג'רבה, ולמד מפי חכם מכלוף עידן, חכם משה כהן דריהם וחכם בנימין דידי. הוסמך על ידי רבותיו לרב ושוחט, והיה מלמד בתלמודי התורה שבעיר.
חכם כמייס עמוס כהן נשא לאישה את רבקה ונולדו להם שישה בנים ובנות.
חכם כמייס עמוס כהן שימש בקודש כרב השכונה הקטנה (אלחארה א-צגירה). שימש דיין ופוסק, דרשן ושוחט. כשנכנסו בתי הספר המודרניים לג'רבה השתלב בהוראה בהם. לימד תנ"ך, רש"י, שולחן ערוך, משנה וגמרא. היה מורה ומחנך אהוב ומוערך. בנוסף שימש חזן בבית הכנסת העתיק אלגריבה במשך כארבעים שנה.
בשנת תשכ"ח (1968), אחרי מלחמת ששת הימים, נסע לארץ ישראל, להתפלל בכותל המערבי, ולבקר במקומות הקדושים. כשחזר לג'רבה, הערבים בסביבתו חשדוהו, ואחד מהם נכנס לבית המדרש בעת הוראת שיעור לתלמידיו, זרק עליהם אבן, ודקר את חכם כמייס עמוס כהן בבטנו. חכם עמוס כהן טופל בהוראת מושל העיר, וניצל אחרי ניתוח ותרומות דם מקהילתו. לאחר ששב לאיתנו, גמלה בלבו ההחלטה לעלות לארץ ישראל.
בשנת תשל"ג (1973) זכה ועלה לארץ ישראל, והתיישב בעיר אשדוד, ושימש רב בקהילת 'איש חי'.
בשנת תשמ"ב (1982) הוציא לאור באשדוד את ספרו 'דברי עמוס' - פרשנות על התורה. בשנת תשמ"ה (1985) הוציא את החלק הראשון בספרו 'ויאמר עמוס' - דרושים וסיפורי צדיקים, ובשנת תש"ס (2000) הוציא לאור את ספרו 'ויען עמוס': שני חלקים - חידושים על הש"ס ושו"ת.
חכם כמייס עמוס כהן נפטר ביום ז' באלול תשס"ו (2006)
