בשנת תרפ"ו (1926) התייתם מאימו, למלם ברקולן, ובשנת תרצ"ו (1933) התייתם מאביו, קֶס טקויה אבאטו. גדל בתורה וביראה על ברכי המֶלֶקְסוִץ', הנזירים היהודים נגה טקה ואבא דג'ן.
בשנת תש"ב (1942) סיים את לימודיו אצל הנזירים, עבר לאמבובר, והוסמך לשמש ככוהן. הוא נשא לאישה את מרת אלמיתו ברהנו הלוי, ונולדו להם עשרה ילדים. בנם, חכם יוסף הדנה, שימש בישראל, כרב הראשי ליהודי אתיופיה מטעם הרבנות הראשית.
בשנת תשי"ד (1954) החל ללמוד עברית ויהדות רבנית, בבית ספר 'למען נדחי ישראל', שהקים באסמרה, הרב שמואל בארי, מטעם הסוכנות היהודית. אחר חזר למחוז הולדתו בבגמדר, והחל ללמד עברית ויהדות כשליח הסוכנות היהודית. אחר שהסתיימה שליחותו, החל נודד בין הכפרים בויינייה, אוצ'פר, בלסה, בלובאהו, ווזבה. בכל מקום שעבר לימד תורה, וחיזק את יהודי המקום.
בשנת תשל"ו (1976) קֶס הדנה טקויה נבחר ללִיקֶה כָּהַנַת, הכהן הגדול של יהודי אתיופיה, בבחירות שנערכו שמונה ימים, בידי שישים ושישה קֶסים. במקום מושבו באמבובר, שימש אב בית הדין.
בשנת תשמ"ד (1984) עבר עם משפחתו לאדיס אבבה כדי לעלות לארץ ישראל. בשנת תשמ"ה (1985) זכה ועלה לארץ ישראל, דרך חרטום וקהיר, והתיישב בעיר בית שמש.
קֶס הדנה טקויה עמד בראש הפגנות עולי אתיופיה כנגד דרישת הרבנות הראשית לגייר לחומרא את היהודים העולים מאתיופיה. עם זאת, לאחר פגישות עם הרבנים הראשיים לישראל, הוביל קו מתון, שגדול השלום. הוא הכיר בפלאשמורה כחלק מביתא ישראל ופעל למען העלאתם לארץ ישראל. עמד בראש טקסי הסיגד וימי הזיכרון לנספים בדרך לארץ ישראל. תרגם את ספר האורית משפת הגעז לשפה האמהרית כדי לזכות את הרבים, ולאפשר להמוני העם ללמוד בספר האורית.
בשנת תשע"א (2011) יצא לאור ספרו 'מגונדר לירושלים' בידי בנו, עמנואל הדנה.
קֶס הדנה טקויה נפטר ביום כ"ב בחשוון תשפ"א (2020). יום אחרי שפטירת אשתו, אלמיטו ברהנו.
