מקצת שבחו
חכם חיים אבולעפיה נולד לאמו ולאביו משה בשנת ת"כ (1660) בחברון.
בצעירותו עקרה משפחתו לירושלים, שם למד בישיבת 'בית יעקב'. רבו היה
חכם משה גלנטי. מורה-חבר שלו היה חכם חזקיהו דה-סילווה, בעל ה'פרי חדש'. בשנת תנ"ט (1699) נסע להשתקע בסלוניקי שביוון.
בשנת תע"א (1712) בקשו ממנו יהודי חברון, שהיו חייבים לשלם מיסים כבדים מאד לממשל העות'מאני, לצאת למסע גיוס תרומות עבורם בטורקיה. חכם חיים אבולעפיה נסע לאיזמיר שבטורקיה, שם גם הוסמך לרבנות. בשנת תע"ז (1718), לאחר כשש שנים בטורקיה, חזר לארץ ישראל, השתקע בצפת, וכיהן כרבה של העיר.
בשנת תפ"א (1721) חזר שוב לאיזמיר וכיהן כרבה של העיר.
בשנת תצ"ח (1738) כתב שליט הגליל, דאהר-אל-עומר הדרוזי, לחכם חיים אבולעפיה, והזמין אותו לחדש את היישוב היהודי בטבריה, שנידלדל מאד עם השנים, עד שחרב. בשנת ת"ק (1740) עלה חכם חיים אבולעפיה לארץ והתיישב בטבריה. הוא פעל לחידוש היישוב היהודי בטבריה. בין היתר הקים את בית הכנסת 'עץ החיים', בית-מרחץ, חנויות ליום השוק ובית-בד לשמן שומשום.
חכם חיים אבולעפיה נפטר ביום ז' ניסן תק"ד (1744) ונטמן בבית העלמין הישן בטבריה.
אחרי מותו המשיכו בניו, יצחק ויששכר, להנהיג את יהודי טבריה. תלמידו, חכם חיים מודעי, נחשב לאחד מגדולי המשיבים בדורו. ספריו של חכם חיים אבולעפיה: 'יוסף לקח', 'עץ החיים', 'חנן א-לוהים' - על התורה. 'ישרש יעקב' ו'שבות יעקב' - על אגדות התלמוד, שכונסו בספר 'עין יעקב'. 'מקראי קודש' - על חגים ומועדים.
מדברי הרב בעניין 'צדקה ומרפא' מלמד שהכפוף, אין בידו למחות ואינו ערב, אבל אתם ערבים לו.
'כאזרח מכם יהיה לכם הַגֵּר הַגָּר אתכם, ואהבת לו כמוך.' נקדים מה שכתב מורנו החכם יוסף מיטראני: 'שישראל ערבים על הגרים, ואין הגרים ערבים על ישראל - שאין בידם למחות' -
זהו אומרו: 'כאזרח מכם' - שאתם ערבים עליו, יהיה גם זה הגר, שאתם ערבים לו. שמא תאמר גם הוא ערב לכם, תלמוד לומר: 'יהיה לכם' - שאתם ערבים לו, ולא הוא לכם. ונתן טעם 'הַגֵּר הַגָּר אתכם' - כפוף לכם ואין בידו למחות בכם.
חכם חיים אבולעפיה , כל כתבי רבי חיים אבולעפיה, כרך ב', יוסף לקח, פרשת קדושים, עמ' פ"א, הוצאת מכון המאור, ירושלים, תשנ"ג (1993) מתוך 'החכם היומי'
מדברי הרב בעניין 'אהבת ישראל' מלמד שאין לחוש, שבא להתגייר משום שבח ארץ ישראל.
'וכי יגור אתך גר בארצכם' עם מה שאמרו בפרק ד' של מסכת יבמות: שאומרים - שבין בארץ ישראל, בין בחוצה לארץ - צריך ראיה, 'בארצכם' למה לי? שמא יעלה על דעתך, משום שבח ארץ ישראל הוא מתגייר - ולא מקבלים לו, זה מלמד אותנו'. -
זהו אומרו: 'וכי יגור אתך גר' - מיושבי הארץ - 'בארצכם' - ורוצה לדור בארץ ישראל בביתו ושדותיו, אל תונו אותו לומר, שמשום שאינו רוצה להפסיד נכסיו, נתגייר ולא לשם שמיים, לכן תדחו אותו, שילך לדור בחוצה לארץ, ונדע שנתגייר לשם שמים.
הזהיר 'לא תונו אותו' - לומר לו כך, רק 'כאזרח מכם יהיה לכם' - אף שהוא 'הגר הגר אתכם' בארץ ישראל. 'ואהבת לו כמוך כי גרים הייתם בארץ מצרים', ועל מנת כך העלה אתכם מעוני מצרים אל ארץ הכנעני, ועם כל זה 'אני ה' א-לוהיכם', ולא חששתי, שנתגיירתם משום שבחה של ארץ ישראל.
חכם חיים אבולעפיה , כל כתבי רבי חיים אבולעפיה, כרך ב', יוסף לקח, פרשת קדושים, עמ' פ"א-פ"ב, הוצאת מכון המאור, ירושלים, תשנ"ג (1993) מתוך 'החכם היומי'
מדברי הרב בעניין 'מסורת אבות' מפרש שלימוד הבנים הוא במה שהאבא לומד.
'והיו הדברים האלה אשר אנכי מצווך היום על לבבך ושננתם לבניך' עם מה שאמרו פרק שלישי של מועד קטן: 'כי שפתי כהן ישמרו דעת ותורה יבקשו מפיהו' - אם דומה הרב למלאך יבקשו תורה.' -
משום כך הקדים שתחילה צריך אתה - 'והיו הדברים האלה אשר אנכי מצווך היום על לבבך', ועל ידי זה תוכל לשנות לבניך ... ואם לא אל יבקשו תורה מפיך.
ועולה יפה אומרו: 'ושננתם לבניך', וסיים 'ודברת בם' - ולא אמר ודבר בם. שכך אמר: אימתי 'ושננתם לבניך'? - בזמן שאתה 'ודברת בם', ותקיים מצוות תלמוד תורה, שאם אינך מקיים מצוות תלמוד תורה, אינם יכולים ללמוד ממך.
ועולה יפה אומרו בפרשה שניה: 'ולמדתם אותם את בניכם לדבר בם, בשבתך בביתך, ובלכתך בדרך, ובשכבך ובקומך', שהיה לו לומר: בשבתם בביתך, ובלכתם, ובשכבם ובקומם. ... אלא אמר כך: 'למדתם אותם' - את בניכם על ידי 'לדבר בם' - אתה, בשבתך ובלכתך ובשכבך ובקומך, ילמדו בניכם.
חכם חיים אבולעפיה , כל כתבי רבי חיים אבולעפיה, כרך ג', יוסף לקח, פרשת ואתחנן, עמ' כ"ח, הוצאת מכון המאור, ירושלים, תשנ"ג (1993) מתוך 'החכם היומי'
מדברי הרב בעניין 'לימוד התורה' מורה שהמלמד ידבר עם כל תלמידיו בשווה.
'ולימדתם אותם את בניכם לדבר בם' עם מה שכתב הרמב"ם: 'כיצד מלמדים? הרב יושב בראש והתלמידים מוקפים לפניו כעטרה, כדי שיהיו כולם רואים ושומעים דברי הרב' -
זהו אומרו: 'ולמדתם אותם את בניכם' - אלו תלמידיכם, וכמו זה: 'לדבר בם' - שיוכל לדבר עם כולם כשיוקפו לפניו כעטרה, שאם ישבו בערבוביה, אלו שומעים דבריו ואלו לא ישמעו. וביקשנו: 'לדבר בם' - עם כולם, בשווה, כשיוקפו לפניו כעטרה אז מדבר עם כולן בשווה.
חכם חיים אבולעפיה , כל כתבי רבי חיים אבולעפיה, כרך ג', יוסף לקח, פרשת ואתחנן, עמ' ל"ג, הוצאת מכון המאור, ירושלים, תשנ"ג (1993) מתוך 'החכם היומי'
מדברי הרב בעניין 'גאולת ישראל' מנחם שהקב"ה החריבה בדקדוק, שדעתו לייסדה כבתחילה.
'חשב ה' להשחית חומת בת ציון נטה קו, ...טבעו בארץ שעריה, איבד ושיבר בריחיה' - מכוון היה להציל ישראל. ... לזה צריך מחשבה, ולא כדרך ההורסים במקרה כפי ההזדמנות, כי נטה קו, בדקדוק. או גם סותר על מנת לבנות נקראת מלאכת מחשבת, ומאחר שדעתו לבנותה חשב תחילה ונטה קו. הראיה - שטבעו שעריה אבד ושבר הבריחים לבד, שדעתו לייסדה כבתחילה.
חכם חיים אבולעפיה , כל כתבי רבי חיים אבולעפיה, כרך א', חנן א-להים, חידושים נפרדים איכה, עמ' ר"כ, הוצאת מכון המאור, ירושלים, תשנ"ג (1993) מתוך 'החכם היומי'
מדברי הרב בעניין 'בין ישראל לעמים' מפרש צעקת עשיו, שגם עשיו בחזקת בנו, אף שהיה רשע.
'ויצעק צעקה גדולה ומרה עד מאד' - באומרו לא ישתוק, שיברכנו כאמור, ויאמר לאביו: 'ברכני גם אני אבי', תיבת 'גם אני' יתירה, הורה אף שיעקב צריך ונטל הברכות, לא מפני זה תדחה אותי מכל וכל.
גם אני בנך, ברכני ברכת אחרת, כאשר עשה אביך לישמעאל שהתפלל עליו עד שאמר לו ה' יתברך 'וישמעאל שמעתיך', אף שהיה רשע.
חכם חיים אבולעפיה , כל כתבי רבי חיים אבולעפיה, כרך ב', יוסף לקח, פרשת תולדות, עמ' ק"ו, הוצאת מכון המאור, ירושלים, תשנ"ג (1993) מתוך 'החכם היומי'
