חכם ישראל בנימין באסאן

תס"א - ה' שבט תק"ן      

1 7 9 0 - 1 7 0 1      

חכם ישראל בנימין באסאן

מקצת שבחו

חכם ישראל בנימין באסאן נולד לאמו יוכבד ולאביו חכם ישעיהו באסאן בשנת תס"א (1701) בפאדובה איטליה.
ראשית תורתו למד מפי אביו, חכם ישעיהו באסאן, בבית מדרשו בפאדובה יחד עם ידידו הקרוב, חכם משה חיים לוצאטו. ובהמשך למד מפי סבו, אבי אימו, החכם בנימין הכהן ויטאלי, רבה של העיר רג'יו, שהסמיכו בשנת תע"ט (1719) בתואר 'חבר'. בשנת תפ"ז (1727) נשא לאישה את לטובה בת חכם מנחם קראקוביה מוונציה. לכבוד חתונתו, חיבר ידידו חכם משה חיים לוצאטו את מחזהו 'מגדל עוז'. 
בשנת ת"ץ (1730), נפטר סבו, ואביו מילא מקומו כרב העיר רג'יו. חכם ישראל בנימין באסאן עבר לעיר רג'יו לעמוד לימין אביו, ובשנת תצ"א (1731), בגיל 30, נסמך לרבנות בידי חכם אברהם שמשון לוי פוביני וחכם מאיר באקי. בשנת תצ"ט (1739), נפטר אביו, והוא מילא את מקומו כרב העיר רג'יו. הוא נודע כחכם חשוב בתקופתו, ומצודתו היתה פרוסה בכל קהילות איטליה ודרום צרפת. הוא נודע גם כרופא, בידיעותיו בחכמות הכלליות, בחכמת העיבור, וכאחד מחשובי המשוררים של תקופתו. 
חכם ישראל בנימין באסאן כתב חיבורים רבים, העומדים בכתב ידו. ספרו 'תודות שלמים' יצא לאור בוונציה בשנת תק"א (1741). חלק משיריו הודפסו לאחר מותו, בספרו של חכם אברהם ברוך פיפרנו 'קול עוגב', שיצא לאור בליוורנו בשנת תר"ו (1846). ספרו 'אוקטבות עבריות' - שירים בעברית בתרגום לאיטלקית, יצא לאור בשנת תק"י (1750) לכבודו של הדוכס מודינה פרנצ'סקו. הוא חיבר עוד כעשרה ספרי דרושים, וספר שאלות ותשובות בשם 'פרורי לחם'. הקינה שחיבר לפטירת סבו חכם בנימין הכהן ויטאלי, נדפסה בידי פרופ' מאיר בניהו, בספר זכרון להרב יצחק נסים, כרך ה', בשנת תשמ"ה (1985). לאחרונה הובאו לדפוס חלקים מכתבי היד שלו, ביניהם תשובתו בעניין תספורת וגילוח בליל ל"ג בעומר, שנדפסה בקובץ 'עץ חיים', חוברת כ"ז, בברוקלין בשנת תשע"ז (2017); ותשובתו בעניין שמחת בית השואבה בחג שמיני עצרת, בזמן בית המקדש השני, שנדפסה בקובץ 'מוריה', גיליון ת', בשנת תשע"ה (2015).  
חכם ישראל בנימין באסאן נפטר זקן ושבע ימים, ביום ה' בשבט תק"ן (1790), כבן 90.. 
מדברי הרב בעניין 'לימוד התורה' מלמד טובה ציפורן ראשונים, מן הברור שבה יעלה על שפתו.
אורחות ה' חסד ואמת לנוצרי בריתו, ויזכור כי בשר המה, ויראם את כל בית נכותו, פרנס לפי הדור בעשותו. מימים ימימה עמד ושתל נאמנים בכל ביתו, ויהי בדרך כל הארץ בלכתם, כי לא ידע האדם את עתו. איש איש לפי מדרגתו, כתב לו רובי תורתו, והיו למאורות לבאים אחריו, דרושים לכל חפציהם תהילתו. כל הקודם בהם זכין לאדם ידיעת בית רבו, אם קבלה ואם לדין יקבל החכם את תשובתו, כי טובה ציפורנן של ראשונים מן הברור שבה יעלה על שפתו. ולשון חכמים מרפא, אין לגאול זולתו. קולע אל השערה אל הזקנים דורו של משה וישיבתו, כולם נכוחים למבין וישרים כנתינתם מסיני, אשר שמע עם קול א-להים חיים.
אורחות עקלקלות אשר הלכו שבטי י-ה ברועים ובמקלות, דרכי ציון אבלות מן המקום אשר תצא תורה לעריה בגבולות, חשכו האורות בארובות לעומדים בבית ה' בלילות, וכל מקום שגלו ישראל מנגוהות לאפילות, ויאבדו כלי מלחמה הנסתרות והנגלות, וטלטלה גבר מר ממוות, האביד שריד וישפוך סוללות. והיה המחנה הנשאר לפליטה כבוצר על סלסלות. זעיר שם לגזירה שווה, תורה מונחת בקרן זווית, בצער מחילות. עשות ספרים הרבה אין קץ, למשפחות סופרים וברכיים כושלות. ויהי כי החל האדם לעשות מלאכת מחשבת בתחבולות ובעט ברזל ועופרת, ירדו מחוקקים וישקלו חפץ חמורות כקלות. ישן מפני חדש הוציאו, אין זכרון לראשונים ולא הבשילו האשכולות. כל מי שראה את החדש יבוא ויעיד, ליבו חזו מפעלות. ואין חולה מהם על חמדה גנוזה, השוכני באהלים בשלמות בלות. ולא שת ליבו לאמר, מי ישקנו מים חי הראשונים מסיני, וימצאו שם באר מים חיים.
הסכמתו לספר אורחות חיים לרבי אהרן הכהן מלוניל, מהדורת שטיצברג, עמ' 6-7. הוצאת ס.ל.א, ירושלים תשט"ז (1956).
מדברי הרב בעניין 'מנהג ישראל' מלמד שהתחלת מיתוק הדינים ביום ל"ג נעשה בתחילת הלילה.
והנה אמת נכון שהלכה זו רופפת, והעושה כמר עושה, והעושה כמר עושה, ואם אלי זה נביט, לקבל האמת מחכמי האמת, ידוע נדע שביום ל"ג מתמתקים הדינים, ואם כן יש טעם להיתר תגלחת בו ביום, וכן העלה הרב מנחם עזריה במאמר 'מעיין גנים' שלו, חלק ג', בדרוש ס"ה, כוונת ליל ל"ג. ויתר על כן, אני אומר שכיוון שספירת העומר בתחילת הלילה, ויש לכל ספירה כוונה פרטית, כפי בחינת העניינים המתחדשים למעלה, נמצא שהתחלת מיתוק הדינים ביום ל"ג נעשה בתחילת הלילה, וכיוון שכן, מתחלת אז השמחה, ומטעמה יתחיל אז היתר הגילוח. ואף לפי פשוטן של דברים, כבר הכרחתי משמעות דברי מורנו הרב יעקב הלוי, שכתב רבי משה איסרליש, אשר רמז בעל 'אליה זוטא', להתיר בליל ל"ג. וחוץ מאלה, יפה דן מעלת כבוד תורתו בנידון שלו, להתיר בזה למי שהיה צריך לצאת לדרך בהשכמה, לילך להקביל פני אדם חשוב וגוי, שכבר מצינו שהתירו לספר קומי למי שהיה קרוב למלכות, ואין בזה שום נדנוד ופקפוק, כלל ועיקר.
קובץ עץ חיים, חוברת כ"ז, חלק שפתי ישנים, עמ' ל"ה. הוצאת מערכת בית צדיקים (חסידי באבוב), ברוקלין תשע"ז (2017).
מדברי הרב בעניין 'צדקה ומרפא' מלמד לדרוש סמוכים לפני ישני חברון, המצטערים בקבר.
אל שמועה וגם במכתב שוועת צדיקים וצאן קדושים מקריית הארבע היא חברון, ונאקת נקיי הדעת, מפני הנוגשים אצים להעשיר במלתעות עולם, ועוד ידם נטויה להתעולל עלילות, והמה לדמים יארובו לאכול את ישראל בכל פה דובר נבלה, חרדה גדולה אחזתנו, וכל לבבות התעוררו לעשות מצווה ולדרוש סמוכים לפני אברהם יצחק ויעקב, ישני העיר הקדושה המצטערים בקבר, וכראות עין בעין פני מלך חיים, הוא הינו החכם השלם קולו אומר כבוד, דיין שיורד לעומק הדין מקושט בכ"ד קישוטי תורה, אבא אומן וכלי אומנותו בידו משפחת ספרים, זה האדם הגדול כבוד מורנו הרב רבי חיים יוסף אזולאי, ישמרהו הרחמן ויפדהו, יאיר כשמש בגבורתו, עצרנו כוח ובענייות נמצאנו מילה ברורה פנים מזערות, והתנדבנו ומנינו אל ידו יד הקודש ... וה' הטוב ירצה לכל הנותנים בעין יפה.
אגרתו בתוך אברהם יערי, פנקס שליחותו של הרב חיד"א, בתוך ספר החיד"א, עמ' קכ"ד-קכ"ה, מוסד הרב קוק, ירושלים תשי"ט (1959).
מדברי הרב בעניין 'מסורת אבות' מלמד סוד לאותיות ההפוכות, הנמצאות בספר תורה.
נמצאנו למדים, שיש מציאות וסוד לאותיות ההפוכות, שהרי כל התורה כולה אותיותיה ורמזיה בסיני נאמרו, ועיקרן ושורשן בלוחות היו, וכיוון שרואים אנו לשיטת מי שסבר, שהיה בלוחות מציאות אותיות הפוכות, רומזות לדברים עיקריים - אין עוד להסתפק בהכשרת אותיות הפוכות הנמצאות בספר תורה. ולא נחשדו ישראל לשלוח יד בקודש, ולהפוך הקערה על פיה, אם לא על פי הקבלה איש מפי איש, אף על גב שאין לי יד ושם בנגלות לנו, וכל שכן בנסתרות המופלאות ממני, עם כל זה להגדיל תורה ולהאדיר, לא מנעתי עצמי מבית המדרש, עד שמצאתי סמך ישר ונאמן להפיכת הכ"ף פשוטה בפסוק: 'לשמור את דרך עץ החיים' ... וכוונת העניין, ש'דרך' ו'עץ החיים', כ' מדרגות עליונות זו מזו, ודרך - רומז שבמדרגה זו, יש מבוא למדרגת עץ החיים, ובחטא אדם הראשון נסתם מבוא זה, והיינו שאומרים אנו שכיוון שחטא אדם נעשית מחיצת ברזל בין אדם לבין קונו, וזהו שאמר: 'ואת להט החרב המתהפכת לשמור'. כל זה למדתי מתורתו של הרב משה קורדובירו, זכרונו לחיי העולם הבא, בספר 'אור יקר' שלו, וכפירושו לפרשת ויחי. וכיוון שכן, היפוך אות הכ"ף שבתיבת 'דרך', נכון כטעמנו, ודי בזה למשכילי עם, ומאחר שמצאנו סמיכות להפוך האות הזה, יש לנו לומר שאף לשיטת מי שאמר ש'לנכרי תשיך' - לא לחינם נכתבה כן, אלא לאיזו כוונה נעלמת ומקובלת בפרטות אל הסופר.
שאלות ותשובות לחמי תודה, שאלה כ"ח, דף צ"ד ע"ב-צ"ו ע"א. דפוס יצחק פואה, ונציה תק"א (1741).