בכל מקום שם באנו, הורגלנו אל תכונת העם שבקרבו ישבנו, אם לטובה או לרעה, כי בכלל תכונת היהודי, יש אחת, שהיא חזקה על כל רעותיה, והיא ההתחקות. כי כמו טבע הקוף אל האדם, שהוא למטה ממנו במדרגת השכל, ואמצעי בין החיות והאדם, כן היהודי בין הרוחניות והגשמיות, שזה גרם לו להתחקות היטב, ולקלוט כל מעשי זולתו, בקלות נמרצה. ובכן נתקבלה בנו תכונת כל עם ועם, בהיותנו נפוצים ביניהם, וכל מפלגה ממנו קבלה תכונת העם שבקרבו ישבה, על צד היותר חזק בדמיונו ובזמן מועט, ולולי הרוח העברית, המקפת את כל חלקינו מכל צד ופינה, אזי נבלענו בין הגויים סביבותינו, אך זו רוח א-לוהית החפצה בקיומנו, שבעבורה לא אבדנו כלה, ורק הרבינו לקבל מנהגים מכל מקום, שהיו לנו מן המושכלות הראשונות, ואם מעט והוספנו עליהם, כהנה וכהנה.