'ואכלו את הבשר בלילה הזה צלי אש ומצות על מרורים יאכלוהו' - אמרו רבותינו זיכרונם לברכה, שעם הארץ אסור לו לאכול בשר, כי אין לו יתרון על הבהמה ואיך יאכל אותה?! אבל התלמיד חכם מותר לו לאכול בשר, לפי שעל ידי אכילתו מתעלה בעל החיים ממדרגתו למדרגת אדם. וזהו שרמז הכתוב פה בסופי תיבות: 'ואכלו את הבשר בלילה' - אותיות 'תורה', לומר שבן התורה מותר לו לאכול בשר.
גם ירמוז הכתוב ללמוד התורה, שהיא מזון הנשמה, ומתנה כמה תנאים: 'בלילה' - שעיקר למוד התורה בלילה, שנאמר: 'קומי רני בלילה'. 'צלי אש' - שהלמוד יהיה בחשק ובזריזות ובהתלהבות, כמו שכתוב: 'הלא כה דברי כאש'. 'ומצות' - רמז לענווה, שבן התורה צריך להיות ענו ושפל רוח. 'על מרורים' - על דרך אמרם זיכרונם לברכה: 'וחיי צער תחיה' - הרוצה שיחיה ימות, ואין דברי תורה מתקיימים אלא במי שממית עצמו עליהם ומצער גופו, שנאמר: 'זאת התורה אדם כי ימות באהל'. 'יאכלוהו' - חזר וכפל 'יאכלוהו' אחר אמרו 'ואכלו' - לרמוז שצריך לחזור על לימודו, ולא יאמר כבר קראתי ושיניתי. ואינו דומה שונה פרקו מאה פעמים לשונה פרקו מאה ואחת.