בחר ה' מקדם, את בני ישראל, עמו, כדי שיודיעו לבני אדם את ייחודו, ויאמינו בו כי הוא הא-להים היחיד ואין זולתו, וכדי שיבארו להם את עקרי הדת, והתקווה, והשכר, והטובה, שבאמונה זו. הוא בחר בראשונה באברהם, אבי היהודים, הראשון שיחד את הא-לוהים על הארץ, ואמר לו כי יעזוב את ארץ מולדתו ויהיה לגוי גדול, וכי יברך אותו, ובזרעו יתברכו כל גויי הארץ, והתגלה ליעקב והצהיר לו בכך, וקרא לעמו ישראל בנו הבכור. הוא התגלה אחר כך לבני ישראל בהר סיני, ואמר להם, פעמים רבות, שיהיו לו לעם סגולה, מכל הגויים על פני הארץ ...
אף על פי שהוא בחר בבני ישראל, הוא אוהב את העולם, ומתנהג עמם כבניו, ואינו חושך חסדיו וטובתו מהם, אם ראויים כפי מידותיו הטובים והישרים, כמו שנאמר: 'אף חבב עמים כל קדושיו בידיך' ובתלמוד נאמר: 'לכל צדיקי אומות העולם חלק בעולם הבא'. ואם דתנו תלמדנו, כי ה' אוהב את כל העולם, כך אנו צריכים להיות קיימים באמונתנו, ונאהב את כל העולם, ולהתפאר שאנו מתייחסים אל הדת, שהיא מקור האור לשאר הדתות, ולמדה אותם, כל מה שהוא טוב ומפואר. וחובה עלינו לקיים את חובותינו כראוי באמת, וברגשותינו הדתיים ובטוב לב שאנו מצוינים בם, ובטהרת לב וקדושה.
וימלא ישראל את חובת שליחותו כראוי עד היום הזה, משך ל"ה מאות, ובאמת לימודי ישראל, על ידי הספרים הקדושים, התפשטו בכל הגויים בקצות הארץ, ועד עתה צריכים אנו לעשות ביותר, כי האמונה ביחידות ה' אינה ידועה עוד לכל, והאהבה והאחווה בין בני אדם, עדיין אינן מצויות אצל עמים רבים.