מיסטר פן עמד בראש מיסיון באתיופיה. הוא הגיע מאירופה אך ידע אמהרית על בוריה. הוא פתח באזור הנקרא דבת, מרפאה קהילתית ובית ספר, והיה משכנע אנשים לבוא לקבל טיפול רפואי בחינם, וגם ללמוד בחינם בבית הספר. למעשה, זו הייתה מלכודת דבש בכדי שהיהודים ימירו את דתם לנצרות. הייתה זו סכנה גדולה שריחפה מעל כל תושבי הכפר. זקני הכפר התייעצו ביניהם מה לעשות. חלק הציעו לבוא לקֶייס מנשה ולבקש ממנו שילך לדבר עם ראש המיסיון, אחרים אמרו שלא תצא מכך שום תועלת. שאלו את קֶייס מנשה: האם הוא רוצה ללכת, ואם כן, מה בדעתו להגיד לו. קֶייס מנשה ענה להם: קחו אותי אליו עכשיו, אך לא אגיד לכם מה אומר לו. אגיד לו מה שא-לוהי אברהם יורה לי להגיד לו, בזמן ובמקום ההוא. זקני הכפר ובראשם קֶייס מנשה הלכו, מרחק של מספר שעות-הליכה, עד לדבת. כאשר הגיעו למשרדו של ראש המיסיון קֶייס מנשה פנה למיסטר פן בזעם גדול, ובעוצמה רבה, ואמר לו: עזוב את עמי, פן תיפול עליך קללה משמיים. מיסטר פן רעד בכל גופו, מעוצמת קולו של קֶייס מנשה, ואחר זמן מה, הוא סגר את כל המוסדות של המיסיון, והניח ל'ביתא ישראל' להמשיך לדבוק בחוקי התורה.