'ולא יאכל חמץ' - מבניין נפעל. ולא תאכלו, היה עליו לכתוב. ויש לומר שבא ללמדנו, לא לבד שאתה בעצמך לא תאכל חמץ, אלא גם על אחרים אתה מוזהר, שלא יאכלו חמץ, וחיוב מוטל עלינו לעזור, למי שאין ידו משגת, כגון עוברים ושבים, כי אין הפרש בין גרים לתושבים בחוקת הפסח, כמו שכתוב: 'תורה אחת ומשפט אחד, יהיה לכם ולגר הגר אתכם', ויוגדל החיוב על הגר משום: 'ואהבתם את הגר כי גרים הייתם בארץ מצרים', ואם כן בשנה זו, שעינינו רואות לאחינו בית ישראל, כל בני חיל עם ה', אלה ומארצם יצאו מארץ רחוקה, באו אלינו, בוודאי שמחויבים אנחנו לרחם עליהם, ולהביאם אל תוך ביתנו, לעשות סדר הפסח, וליתן לפחות די סיפוקם עוגות מצות, כדי שלא יוכרחו לאכול חמץ, ולדבר על לבם דברים טובים, ולבקש מא-להינו מרחם, שלא יבואו בנינו, חס ושלום, לידי מידה זו.