'בשעה שמכניסים אדם לדין, אומרים לו: נשאת ונתת באמונה? קבעת עיתים לתורה?' - ולכאורה קשה, למה מקדימים שאלת: 'נשאת ונתת באמונה', לשאלת: 'קבעת עיתים לתורה'? ...
ועוד קשה, שזהו נגד מה שגרסו בפרק ראשון במסכת סנהדרין ד ו': 'אמר רב המנונא: אין תחילת דינו של אדם אלא על דברי תורה, שנאמר 'פוטר מים ראשית מדון'. ועוד קשה, שזה סותר, גם כן, מה שאמרו בפרק חלק דף צ"ט: 'נואף אשה חסר לב' - זה הלומד תורה לפרקים'. ולתרץ זה נראה לעניות דעתי, שאחד מתרץ לחברו, וזה בהקדים מה שאמרו רבותינו זיכרונם לברכה: 'עושה צדקה בכל עת' - זה הזן בניו ובנותיו כשהם קטנים'. ומזה אנו לומדים שבזמן שהם עסוקים במשא ומתן שלהם, הלא הם עסוקים במצווה רבה - לזון את בניהם, וידוע שהעוסק במצווה פטור מן המצווה. אבל מכל מקום הם חייבים לקבוע עיתים לתורה, לקיים מקרא שכתוב: 'והגית בו יומם ולילה', משום שמקצת היום ככולו. ... אבל התלמיד חכם, לא די להם הקביעות עיתים כמו הסוחרים, אלא הם חייבים לעסוק בתורה תדיר. וזהו אותה של פרק חלק: 'נואף אשה חסר לב' - שמדובר בתלמידי חכמים, שלא די להם בקביעות עיתים כמו הסוחרים.