'מי יתן מציון ישועת ישראל', וסמוך לו 'מזמור לדוד, ה' מי יגור באהליך' - והוא מה שאמרנו, כי אדונינו דוד, עליו השלום, משתוקק לתשועת ישראל, כמו האדם המשתוקק עניין גדול וחביב להשיגו, ואין לנו עניין גדול יותר מזה ודאי, ולכן אמר בלשון הזה. ועל פי זה אמור מעתה: 'מי יתן' - ותבוא שאלתי, ולעשות את בקשתי, ששאלת 'מציון' - מה', השוכן בציון, כן פירש בעל 'המצודות', זיכרונו לברכה.
ומה היא השאלה והבקשה? - 'ישועת ישראל בשוב ה' שבות עמו', ואז 'יגל יעקב', לפי שהוא לקח ערבון על זה. ... 'ישמח ישראל' - יען כי השיג מבוקשו, ואחר זה ויהי כמשיב לנפשו ויאמר לה: דומי נפשי והרגעי כי ודאי תשיגי מבוקשיך, כי סיבות קירוב הגאולות הם אלו המידות: 'הולך תמים' - היינו מידת האמונה, ומצאנו ישראל נשתבחו במידה זו ... 'ופועל צדק' - היינו הצדקה ... ומצאנו ישראל נשתבחו במידה זו ... ולכן באלו המידות, ודאי 'רוצה ה' את יראיו, את המייחלים לחסדו' - לקרב גאולתם, ואז 'שבחי ירושלים את ה' הללי א-לוהיך ציון'. במהרה בימינו אמן, וכאמור.