עיקר חיבורי זה והקודמים 'שנת השבע' ו'ארץ חמדה' הוא על מצוות התלויים בארץ, וזה על דרך מאמר חכמינו זיכרונם לברכה: 'ציון דורש אין לה' - מכלל שחפצים דרישה כי הלכות אלו, עוד לא דשו בה רבים, הואיל ובחוץ לארץ, יש כמה דברים שאינו נוהג לגמרי, ובארץ ישראל, אף שהם מעיקרי הלכות נוהגים ומוכרחים, אך מיום שגלינו מארצנו, נהפכה לזרים נחלתנו, ורבות בשנים, אשר הייתה הארץ שממה לגמרי, מאין יישוב אחינו בני ישראל, ואף בזמן מושבותם כגרים נחשבנו בארץ, ודי אשר הניחו אותו להמציא דירה לטפיו, ולא להיאחז בנחלת שדה וכרם, ואולי נמצאו לפעמים איזה מעט שבמעט, שהיו להם נחלאות. ומטעם זה, לא עמלו בזה המחברים הראשונים לבאר היטב כראוי, וגם כי רוב המחברים ומפרשי השולחן ערוך היו בחוץ לארץ, ולזאת לא עסקו בזה, ולא חיבור על ידם חיבורים, וגם מרן המחבר, זיכרונו לברכה, סתם מאוד בעניין זה.