'הט אזנך ושמע דברי חכמים, ולבך תשית לדעתי כי נעים כי תשמרם בבטנך, יכונו יחדיו על שפתיך' - והדקדוק מבואר, שפתח בלשון רבים: במצווה לשמוע 'דברי חכמים' - הן רבים, ואחר כך אמר: 'ולבך תשית לדעתי' - והוא באחד. ועוד, איך יתכן לומר: 'יכונו יחדיו'? - שהרי יחיד ורבים, הלכה כרבים.
אם לא שכיוון שלמה המלך לומר, שצריך לשמוע דברי חכמים שהלכה כמותם, שיחיד ורבים הלכה כרבים. אבל מכל מקום ייתן את לבו, לב חכם, להבין דעת היחיד, מאיזה טעם היה חולק עם הרבים. וזהו: 'ולבך תשית לדעתי' - דווקא, ונתן טעם לזה 'כי נעים כי תשמרם בבטנך' - רצה לומר: אם ייתן את רוחו, רוח חכמה, להבין אמרי בינה, טעם הדבר ופירושו, ברוב הימים תמצאנו שניהם כאחד טובים, והיו נכונים שהלכה כאותו הטעם בדבר ששייך בו, ו'אלו ואלו דברי א-להים חיים'.