נודע שישראל נקראו 'עם חכם ונבון', כמו שאמר הכתוב: 'ואמרו רק עם חכם ונבון הגוי הגדול הזה'. ושמעתי שפירש דון רבי יצחק אברבנאל, זיכרונו לברכה, כי עם היות כי לא יבצר מהיות באומות חכמים גדולים, מכל מקום מתי מספר, מיעוט של מיעוט הם, יבטלו במיעוטם. לא כן ישראל, כל העם בגדר 'חכם ונבון'. זה אומרו: 'ואמרו רק עם' - כי נמצאו באומות חכמים, מכל מקום מעטים הן, אבל עם חכם ונבון הגוי הגדול, רוב שניכר, ואמרו זיכרונם לברכה: אוירה של ארץ ישראל מחכים, על כן אמרו: אחד מהם כשניים מאתנו. ובזה פירש רבינו בחיי, זיכרונו לברכה, בסדר עקב שם כוונת הכתוב: 'ארץ אשר לא במסכנות תאכל בה לחם' - שהוא רומז אל התורה, שכתוב בה: 'לכו לחמו בלחמי'. ואמרו זיכרונם לברכה: אין תורה כתורת ארץ ישראל, ואין חכמה כחכמת ארץ ישראל. והאריך בזה עיין עליו. ... ופירש הגאון מורינו הרב רבי משה אלשיך זיכרונו לברכה: להיות כי התורה רוחנית ונשמתם של ישראל מתחת כסא הכבוד לכן על ידי עסק התורה משיבת נפש לאיתנה הראשון, והעד על זה שהיא רוחנית ממה שהמצא ימצא איש פתי בדברי העולם ובתורתו, יהגה ובדן בחריפות חדה. ותאמר מעשה חידודים, אלא הוא הדבר כי עניין העולם הוא מצד גשמי אין תבונה בו, אבל על ידי עסק התורה הרוחנית מתדבקת נפשו הרוחנית ומחכימתו. עיין עליו. אם כן איפה: תורה וארץ ישראל אינם ראויים אלא לישראל עם קרובו כי קדוש הוא קדושה רבה.