וראשי ישיבות, ראשי סנהדראות, 'הלוך וגדל עד כי גדל מאוד', הרצים בסוסים, המטהרים והמתקדשים, ובעיניהם כקוצים, העוסקים בפרדסים, העומדים בין ההדסים, כי חכמת הקבלה הלכה ונידלדלה, סורה וגולה, תרסה שבירה ורציצה, נועה ומחלה, והם שגו ברואה, פקו פליליה, כי אין בן דוד בא, אל בעסק חכמת האמת. ותהי האמת נעדרת, אין זה כי אם הומיה היא וסוררת, להיות שוררת, ודר וסוחרת, גולת הכותרת, עטרת תפארת. ואם כל חכמי ישראל יתעסקו בחכמה זאת בפלפול וסברה, בי"ג נפה וכברה, אחת מהנה לא נשארה, מעובדי זרה. עבדים משלו בנו, פורק אין מידם, ואין ברירה כי אם בסתרי תורה, פרק הבורר יש ברירה, וזאת התורה, אשר דרש בעל הגמרא, רבי יצחק בעל סברא, והדר דרש להו, ולעולם הוי רץ למשנה, שאצילות יותר מן הגמרא.