כתוב במדרש: 'ושמחת בכל הטוב' - אין טוב אלא תורה, לפיכך הזהיר משה: 'עשר תעשר'. עד כאן. - והוא תמוה. ואפשר לומר בהקדים מה שחקר הרב נ"ב לפי דברי רבותינו זיכרונם לברכה בפסוק: 'מלוה ה' חונן דל' - שהנותן צדקה מלווה הוא לה' יתברך, אם כן הרי זוהי ריבית שכמה יעודים טובים בשכר הצדקה. ואין לומר משום שכתוב: 'מי הקדימני ואשלם' ולכן זו לא ריבית כיוון שהכל שלו, שהרי בעשותו משפט וצדקה נעשה שותף להקדוש ברוך הוא. וכן אחר שמברך על הנאתו - זה נקרא שלו כמו שכתב הש"ס: 'כאן קודם ברכה כאן לאחר ברכה' - שאחר ברכה 'הארץ נתן לבני אדם', ולא שייך לגביו 'מי הקדימני ואשלם'. ותירץ הרב לחקירה זו, שעיקר הלוואה היא לעני, והקדוש ברוך הוא פורע בעדו הריבית, ובדרך זו מותר לדעת רבינו תם, שלא אסרה תורה ריבית, אלא הבא מיד הלווה למלווה לא על ידי שליח. ומטעם זה מותר גם כן לנסות במעשר כמו שכתבו זיכרונם לברכה, ולא הווי ריבית כיוון שהוא על ידי שליח, והנה רוב הפוסקים כתבו על דבר זה של רבינו תם, שדווקא לבעל תורה מותר לגלות אבל לא בפני עם הארץ שמזלזל על ידי זה באיסורים. אמור מעתה כוונת הדרש הנזכר: 'ושמחת בכל הטוב' - אין טוב אלא תורה, ועל ידי התורה מותר ליקח הריבית על ידי שליח, ולפיכך משה מזהיר לישראל: 'עשר תעשר' ואין חשש ריבית כלל.