ידוע מה שנהגו ישראל מקדמת דנא, להישאר ערים בלילה של חג השבועות, עיין זוהר הקדוש: כשמגיע לאותו הלילה יעסוק בתורה ... ועל זאת חסידים ראשונים, לא היו ישנים באותו הלילה ועוסקים בתורה'. עיין שם. וכן עיין בשער הכוונות, מה שכתב שצריך האדם שלא לישון בלילה הזאת כלל, ולהיות כל הלילה נעורים ועוסקים בתורה, ועיין שם עוד שרבינו האר"י, זיכרונו לברכה, החמיר בלילה זה שלא לישון בו, יותר מהושענא רבה. נמצאנו למדים שמנהג זה הוא קדום וחשוב עד מאוד, והיאך יוכל האדם ליתן תנומה לעפעפיו בלילה זה.
והטעם לכל זה הסבירו האחרונים, שהוא משום שבשעת קבלת התורה היו ישראל נרדמים כל הלילה, והוצרך הקדוש ברוך הוא להעירם משנתם על ידי קולות וברקים שהיו לפני מעמד הר סיני, ולכן צריכים לתקן הדבר על ידי שנעמוד על המשמר בלילה הזאת ולעסוק בתורה, ובוודאי שכל אחד שנשאר ער, אל יפנה ליבו לבטלה, שאם כן מה הועיל בהיותו ער ובפרט בלילה זה שיש איסוף אנשים, דרכו של היצר הרע להכשיל בדברי חול, ואט אט לדברים האסורים, לכן צריך שמירה גדולה.