האשה בחכמתה, כמו שכתוב: 'חכמת נשים בנתה ביתה', יכולה היא ליצור אווירה של שלום ושלווה, ובכך להביא שמחה על עצמה ועל הנלווים אליה. ולכן אמרו חכמינו זיכרונם לברכה: 'כי כל השרוי בלא אשה שרוי בלא שמחה' - כי אין בביתו של האדם גורם היכול להביא שמחה בבית יותר מן האשה שהיא אשת חיל עטרת בעלה. והפייטן ממשיל את השבת לכלה: 'לכה דודי לקראת כלה פני שבת נקבלה'. ובסיום הפזמון אנו מרננים: 'בואי בשלום עטרת בעלה, גם בשמחה ברינה ובצהלה, תוך אמוני עם סגולה בואי כלה בואי כלה שבת מלכתא'. - דומה השבת לכלה, שיש בשתיהן סגולה זו, שהן מביאות שמחה ומסלקות תוגה ועצב מן הלב. ותפקיד זה של הבאת שמחה לבית הוטל על האשה.