כתב הספר 'מצוות גדול': ואני דרשתי לגלויות ישראל כי המשקרים לעכו"ם וגונבים מהם, הם בכלל מחללי השם, שגורמים שיאמרו העכו"ם: אין תורה לישראל, ואומר: 'שארית ישראל לא יעשו עוולה, ולא ידברו כזב, ולא ימצא בפיהם לשון תרמית.' - הנה זה הדרוש של גניבת הגויים הוא מדברי הגמרא, שאסרו שם גזל הגוי. ונראה מדברי התוספות שם בדף הנזכר, שאין חילוק בין גזלה לגנבה, שבגניבה יש חילול השם לבסוף. וכן נראה גם כן מדברי הרמב"ם.
ואם כן מה שהביא הספר 'מצוות גדול': 'שארית ישראל לא יעשו עולה', הביאו על המשקרים. ואפשר שזו כוונתו שהמשקרים לגויים, ועל ידי השקר גונבים להם, הם בכלל מחללי השם.
ודע שזה שאמר שאסור לדבר שקר לגויים - דהיינו דווקא כשהגוי ידע לבסוף. והנה לעיל כתב: 'וכבר ביארנו על שארית ישראל, שאין להם להטעות שום בריה לא גוי ולא ישמעאל', ונראה מכאן שסובר שטעות הגוי, גם אפילו שאין הגוי יודע לבסוף אסור. וזה הפך ממה שאמרו בגמרא, שטעות הגוי מותר, וכן כתב גם הוא במקום אחר, אלא שלבסוף כתב שם, שעתה שהאריך הגלות אין להטעותם בשום עניין.