'ולא ישיב את העם מצרימה' - כתב הרא"ם אך מה שיש לתמוה וכו' על כמה קהילות השוכנים שם וכו'. ונראה לעניות דעתי ללמד זכות על השוכנים שם, על פי מה שכתב הרמב"ם, זיכרונו לברכה, בפרק ה' מהלכות מלכים וזה לשונו: ויש לומר שאם כבש ארץ מצרים מלך ישראל, על פי בית דין, שהיא מותרת, ולא הזהיר אלא לשוב לה יחידים או לשכון בה והיא ביד גויים, מפני שמעשיה מקולקלים יותר מכל הארצות, שנאמר: 'כמעשה ארץ מצרים'. עד כאן. הרי שהטעם שאסרה תורה לדור בארץ מצרים, אינו אלא מפני שמעשיה מקולקלים, ואם כן בהיבטל הסיבה תבטל המסובב, ולזה כשכבש מלך ישמעאל ארץ מצרים, וכל העם היושבים בה, היסב אותם מלך ישמעאל לדתם ונימוסם, ואחר כך בהמשך הזמן, נשכח מאנשי ארץ מצרים עבודתם וחוקותיהם הראשונים, המקולקלים, ושבו ונעשו כישמעאלים, שאינם עובדים עבודה זרה, ואז נתיישבו בה קהילות ישראל, שכבר נתבטל הטעם וחזרה להיתר.