דע שתכלית המשורר הוא להביא את זולתו למכוונו. ויען שאהבת הערב והמועיל הם שתי עבותות, הממשיכות לבות האנשים, להמשיכם בהם, כדי שבאמצעותם יגיעו לאהבת הטוב, במה שהוא טוב, בקשו המצאות בפתיחת שירים בהפלגת דברים, כמו בשירת 'האזינו השמים ואדברה, ותשמע הארץ אמרי פי' וכן ישעיהו: 'שמעו שמים והאזינו ארץ' ובני קרח: 'שמעו זאת כל העמים'.
ולהיות שטבע האדם להטות אוזן לשמוע גדולי הדור, אנשי שם, תארו עצמם בתארי החכמה והמעלה, ואם כי אין מדרך המוסר שיהלל האדם את עצמו, כמאמר החכם 'יהללך זר ולא פיך', הלא תראה כי גדול הנביאים, עניו מאוד, תאר עצמו בשם מלך, שנאמר: 'ויהי בישורון מלך'.
ודוד המלך, עליו השלום, בדבריו האחרונים אמר: 'נאום דוד בן ישי, ונאום הגבר הקם על משיח א-להי יעקב, ונעים זמירות ישראל' - כי מצד היחס אמר: 'בן ישי' שהיה יוצא בהמון עם כמאמר זיכרונם לברכה, ומצד הגבורה, שבה נתעלה אמר: 'נאום הגבר והקם על', ומצד הגדולה אמר: 'משיח א-להי יעקב', ומצד החכמה אמר: 'ונעים זמירות ישראל'.
ושבחו חכמים גם כן חיבורם בהודיעם התועלות הנמשכות מהם, ולכן שלמה המלך, עליו השלום, אמר בתחילת ספר משלי: 'לדעת חכמה ומוסר' - שהוא המועיל ... ומזה למדו האחרונים לשבח חיבורם, וכן הרמב"ם זיכרונו לברכה בפתיחתו לספר ה'מורה נבוכים' כתב: 'דעי הולך לנחות דרך ישר לסלול את מסלולה', ורבי אברהם בן עזרא בספר צחות: 'קחה מלים בכור דעת צרופים, ולרעבים מתוקים הם בצופים', ורד"ק בספר מכלול: 'השכל וידוע אשו נכחו, ולעגי שפו אחו רוחו'.