על חכמי אומות העולם, כשהם חכמים דווקא בחוכמת העולם, כגון בשבע חכמות, מברכים: 'ברוך שנתן מחוכמתו לבשר ודם', שגם חכמה זו חוכמתו יתברך היא. וכתב הרד"ק על פסוק: 'לא ימוש ספר התורה הזה מפיך' - והנראה כי היה מצווה ליהושע, שתחילה ידע התורה, ואחר כך שאר החכמות'. וכן כתב רבינו בחיי בפירוש הפסוק: 'ראשית חכמה קנה חכמה' ... ומצאנו דעת שמואל, שילמד בשעה שפנוי מן התורה, שהתעייף מלימודו, ובשעה שנפנה בבית הכיסא, ועוד שהחוכמות הן רקחות וטבחות לתורה כאמור. ועוד צא וחשוב אותן החכמות כאומנות ומלאכה בעלמא, שאינם רעים, הרי משנה שלמה שנינו: 'כל תורה שאין עמה מלאכה סופה בטלה'. ובירושלמי בשבת: 'אמר רבי אבהו: יבוא עלי אם לא שמעתי מרבי יוחנן: מותר אדם ללמד את בתו יוונית, מפני שתכשיט הוא לה'.