מקצת שבחו

חכם יצחק חי טייב נולד לאמו ולאביו ביום י"ט כסלו תק"ח (1743) בתוניס. 
בילדותו, לא יצא מחדרו כ-3 שנים רצופות, בהן שקד על לימודו. חיבורים רבים שכתב במהלך שנות שקידתו בתורה, אבדו בשריפה. רק מעט נאסף והודפס בשנת תרנ"ו (1896), לאחר הסתלקותו, בחיבור 'חלב חיטים'. 
בשנת תקכ"ב (1757) מרן החיד"א חכם חיים יוסף דוד אזולאי, ביקר בתוניס, כפי שהעיד בספרו 'מעגל טוב', ופגש בכ-300 תלמידי חכמים בתוכם נערים בני ארבע-עשרה, הקולעים אל השערה. בין אותם נערים נמצא חכם יצחק חי טייב, שכבר בגיל ארבע-עשרה נמצא שלם בכל מידותיו.
חכם יצחק חי טייב נודע בחוכמתו ובפשטות הליכותיו, בגדיו מרופטים ונעליו מטולאות, מלומד בניסים, פועל ישועות ועושה נפלאות. בעל תושייה רבה והבנה מעמיקה בנפש האדם. נודע בחיבתו למשקה הבוחא מחלקם של המלאכים, זכה לגילוי אליהו, והגיע למדרגת ראיית הנולד. 
בנו היחיד, הידוע לנו, נקרא בשם רפאל.
ביום ט"ז אייר בשנת תקצ"ו (1836), חכם יצחק חי טייב, השיב את נשמתו ליוצרה ונטמן בבית החיים הישן אלקדימה. על קברו חרט האומן: ר' חי טייב מת, אלא שבאותו לילה הופיע בחלומו של אותו חרט אומן ואמר לו: אין אתה יודע צדיקים במיתתם נקראים חיים, לך והוסף את המילה 'לא', וכן היה. על קברו נחרט ר' חי טייב לא מת. לאחר זמן החליטו רשויות העיר להקים בבית החיים גן ציבורי, חכם יצחק חי טייב, הוצא מקברו, ונטמן מחדש בבית החיים בבורג'יל.  
חכם יצחק חי טייב, מעולם לא נשא במשרה רשמית, אך שמו נישא בפי כל קהילות יהודי תוניס, ויום הולדתו, נקבע כיום הילולה. בארץ נקראו בשמו כ-17 רחובות, כוללים ובתי כנסת ברחבי ארץ ישראל וכן חדר לימוד בכותל המערבי. סיפורי מופתיו ונסיו ומעשהו כאיש פלאי נתפרסמו בקרב יהודי צפון אפריקה. ד"ר מיכל שרף אספה סיפורים אלו בספר 'צמידי הזהב', שיצא לאור בעיר לוד, בשנת תשנ"א (1991).