מקצת שבחו

חכם אליהו לופס נולד לאמו לאביו חכם עזרא בשנת תר"נ (1889) בארם צובא שבסוריה.

בהיכנסו לישיבה למד תורה מפי חכם עזרא שעיו ועשה חיל בלימודיו. כבר בנעוריו הקדיש את זמנו להרבצת התורה ברבים, היה מלמד 'חוק לישראל' מדי יום ביומו, נותן דרשות בציבור, ומעביר שיעורים לתלמידיו הרבים.

בשנת תרע"א (1911) עם פרוץ מלחמת איטליה-טורקיה, נסע עם הוריו למצרים, ולפרנסתם עסק במסחר. בשנת תרע"ג (1913) עלה עם משפחתו לארץ הקודש, והתיישב בירושלים. שם המשיך בלימודיו בישיבת 'אוהל מועד' לעדת ארם צובא בשכונת הבוכרים.

בשנת תרע"ו (1916) טורקיה הגלתה את כל הנתינים הזרים תושבי הארץ, חכם אליהו לופס ומשפחתו הוגלו לאנטוליה, משם נדדו לאנקרה. בדרכם חזרה לארץ חנו בעיר קושטא, בבית מדרשו של חכם רפאל סבאן.

בשנת תרע"ט (1919) חכם אליהו לופס זכה בשנית והגיע לארץ ישראל. בשובו חזר ללמוד בישיבת 'אוהל מועד', והקים את קרן 'טוב וחסד' שעסקה במתן הלוואות לתלמידי חכמים ובתיקון תפילין ומזוזות.

בשנת תרפ"א (1921) אחרי שהמצב הכלכלי של ישיבת 'אוהל מועד 'נדלדל נאלץ חכם אליהו לופס לעזוב אותה, והוא עבר ללמוד בישיבת 'תורת חיים'. הוא היה היחידי מבין חכמי הספרדים שהתקבל לישיבה זו.

באייר תרפ"ג (1923) נפתחה ישיבת 'פורת יוסף' בעיר העתיקה, וחכם אליהו לופס החל ללמוד בה, ולאחר מספר חודשים התמנה שם לרב ומורה, וכיהן בתפקידו זה כ-15 שנה עד לפטירתו.

בשנותיו האחרונות הצטרף אל בית הדין לעדת הספרדים בירושלים, ובמשך שבתו שם עסק בהשכנת שלום בין אדם לחברו, בנוסף הוא נבחר ליו"ר המועצה של שכונת בית וגן שבירושלים.

חכם אליהו לופס  נפטר ביום ד' תמוז תרצ"ח (1938) ונטמן בירושלים.

הוא השאיר אחריו חידושים וכתבים רבים, שיצאו לאור לאחר פטירתו בספרים: 'אמרי פי' 'ובן אביחיל'.