אמנם האמת אגיד ולא אכחד, אשר בימי חורפי, מקדמוני תמיד נכספה נפשי לרדוף אחרי ספרים הכתבים אצלנו בשפת פרסי האמיתית העיקרית מהקדמונים להשתעשע בהם כמו ספרי שרח וחייאת אל רוח. ללמוד בהן היה תאוותי, ובהן הגות רוחי, עד שהעתקתי וכתבתי בכתיבת ידי בעיר מולדתי בוכארה, יגן עליה א-לוהים, בשנת התרכ"א ליצירה את ספר שרח על התורה אשר חיבר מוולנא שאהין שיראזי זכר צדיק לברכה בחרוזים את כל התורה בלשון פרסי העיקרית בשנת 1639 לשטרות, שהיא חמשת אלפים פ"ח לבריאת העולם, וכעת הספר הזה אתי עמי .ובעזרת ה' מעותד אני גם להביאו על מכבש הדפוס, אם ירצה ה'. ויותר מהמה ספרי פרסי, אשר עיני ראו ולא זר, גם כי היו ספרים חיצוניים, למדתי בהם פעם ושתיים משום 'עת לעשות לה' ללמוד מתוכם את שפת פרסי, ללמוד ולא לעשות.