'ועשית שניים כרובים ... ופניהם איש אל אחיו' - הנה שני הלוחות שבארון, על לוח אחד היו כתובים חמש דברות הראשונות, שבין אדם למקום, ועל הלוח השני היו כתובים חמש דברות האחרונות, שהם בין אדם לחברו, וישראל היו צריכים לשני סוגי המנהיגים: כהן גדול ומורי הלכות ומוסר שהיו ממונים ללמד תורה לישראל ולהשגיח עליהם בעבודת ה' ובמצוות שבין אדם למקום; המלך והשרים שהם ממונים לעשות משפט בארץ ולבער כל עושי רשעה בין אדם לחברו. וכנגדם עמדו שני הכרובים: אחד הסוכך בכנפיו על צד האחד של הארון, שבו הלוח המזהיר על המצוות שבין אדם למקום, והשני הסוכך בכנפיו על הצד השני של הארון, שבו הלוח המזהיר על המצוות שבין אדם לחברו, ולכן עמדו שניהם על הכפורת הסוכך על הלוחות בכלל.
והיה צריך להיות שני הכרובים פורשים כנפיהם למעלה לרמוז שהמנהיגים יעשו הכל לשם שמיים, לא משום שררה או על מנת לקבל פרס, ויתגברו על הרגשות גשמיות ויהיו סוככים על הכפורת שמגנים על מצוות ה' כפי עבודתו, לכן צווה ה' שיהיו הכרובים 'פניהם איש אל אחיו' - בשלום ואחדות עוזרים אחד לשני, וכן פניהם אל הכפורת לחזק עמודי התורה ויראת שמיים, ולעשות משפט וצדקה בארץ.