'אדם כי יקריב מכם קרבן לה', מן הבהמה מן הבקר ומן הצאן תקריבו את קרבנכם' - התפילה היא במקום קורבן, וכמו שהקורבן נפסל במחשבה, כן התפילה נפסלת במחשבת חוץ וכיוצא, וכן בכל המצוות צריך לקיימם לשם שמים בלי שום פניה אחרת. וזה אנו למידים מפרקי שירה: שכל בעלי חיים שבראם הקדוש ברוך הוא הם משוררים להקדוש ברוך הוא: החמור כשהוא נוער, שור כשהוא גועה וכיוצא כוונתם לשורר להקדוש ברוך הוא בלי שום פניה אחרת. כן צריכין אנחנו עם בני ישראל כאשר מקיימים מצוות או לימוד תורה וכיוצא לעשות כל דבר לשם שמים. ...
וזהו: 'אדם כי יקריב מכם קרבן לה' - תפילה שהיא במקום קורבן או איזה מעשה מצוות ולימוד התורה הקדושה, שמתקרב על ידם לה', צריך שיהיה הכל לשם שמים. וזהו: 'מן הבהמה מן הבקר ומן הצאן תקריבו את קרבנכם' - שתלמדו מהם, שהם עושים הכל לשם שמים, ואין להם פניה אחרת.