מדברי הרב בעניין 'בין ישראל לעמים'
מלמד שזכתה האלמנה בדיניהם, לא ייטול ממנה בדין תורה.
ראובן שיש לו עסקה ביד שמעון ומת שמעון, ובאו בעלי חוב של שמעון שאינם בני ברית, ונטלו כל מה שנמצא בבית שמעון, ועמדה האלמנה של שמעון למשפט נגד בעלי החוב, ויצא משפטה בדיניהם שכתובתה קודמת לבעלי החוב, ונטלה כל עיזבון בעלה מבעלי החוב, ואז עמד ראובן בעל העסקה נגד האלמנה וקבע בדין תורה ליטול הסחורה שהיא מהעסקה ההיא, והאלמנה הודית שהסחורה היא מהעסקה של שמעון, אלא שטענה כיוון שאם היא לא נטלה, היו בעלי החוב הנוכרים נוטלים אותה. ...
נראה שהדין עם האלמנה וכיוצא בזה.
חכם אברהם הכהן יצחקי, מצות כהונה, סימן סא, דף מה עמ' א, דפוס אליהו בן אמוזג, ליוורנו, תרכ"ה (1865) מתוך 'החכם היומי'
