'ואברהם זקן בא בימים וה' ברך את אברהם בכל' - הקשו, שהרי קודם אמר שהיה זקן. ועוד הקשו חכמי האמת, 'יוצא מימים' צריך לו. אמנם עם מה שפירשו בגמרא: אברהם זקן ויושב בישיבה היה, שנאמר: 'ואברהם זקן' - ואין זקן אלא שקנה חוכמה. דקדקו זה מהייתור, ובזה יבוא היטב 'בא בימים', כלומר אין אברהם כשאר זקנים, שכל זמן שמזקינים יוצאים מן החוכמה עם הימים; אברהם בא בחוכמה, שהיא הזקנה, שהזכיר קניית החוכמה בא עמה עם הימים, שכל עוד שמוסיף בימים בא בחוכמה. ובי"ת, בימים, בי"ת - עם, כמו עם הימים, כי כל עוד שהיה בא בימים היה בא בקניית החוכמה, שהיא מילת זקן שהזכיר. זה שקנה חוכמה. וחכמינו זכרונם לברכה דרשו 'ואברהם זקן' - אחר שמתה שרה קפצה עליו זקנה, שנאמר 'נודע בשערים בעלה בשבתו עם זקני ארץ'.