'אבדת אביו ואבדת רבו - אבדת רבו קודמת' - ותשכיל ממוצא דבר עניין התלמידים שנקראו 'בנים', כי הם בנים ממש, אשר התנוצץ בהם ניצוץ נשמת המלמד ונתעצם בו, כי התורה והנפש דבר אחד.
ועוד אמרו זיכרונם לברכה: 'אם דומה הרב למלאך ה' צבאות - תורה יבקשו מפיהו, ואם לאו אל - יבקשו תורה מפיהו' - מורה באצבע על כל אלה כי מאחר שיאציל וינוצץ מנשמתו, צריך שידקדק ממי הוא לומד, וכן דרשו: 'כי האדם עץ השדה' - וכי אדם עץ השדה הוא?! - אלא משום שכתוב שם: 'כי ממנו תאכל ואותו לא תכרות' - זה כיצד? אם תלמיד חכם הגון הוא 'ממנו תאכל ואותו לא תכרות', ואם לאו 'אותו תשחית וכרת'. וסודות רבים יתגלו מעניין זה שאין מקום הנה לגלותם.