'לעשות בהם משפט כתוב' - כתב גאון עוזנו, החיד"א, זיכרונו לברכה, משם מהרי"ך, זיכרונו לברכה, שאנו אומרים ב'הניזקין', שמביאים בחורי ישראל היפים מאוד, ואוסרים ברגלי מיטותיהם ומשמשים. אמר לו אחד לחברו: זו - היכן כתובה? אמר לו: 'גם כל חולי וכל מכה אשר לא כתוב'.
וזה שאמר: 'לעשות נקמה בגויים' אך הוא 'לעשות בהם משפט כתוב' - לא לשלם להם כמידתם, שהיו אוסרים וכו', שרמוז במה שכתוב: 'אשר לא כתוב, ואנו, חס ושלום, לא תהא כזאת בישראל, אלא 'משפט כתוב' דווקא - להוציא את 'אשר לא כתוב', ונותן טעם: 'הדר הוא לכל חסידיו', וכן 'לא יעשה בישראל', שאסור בפני כל חי. עד כאן לשונו. ובזה יובן, משום כך 'מאנה להנחם על בניה כי איננו' - כיוון שהעונש אינו דומה כדומה, לכן לא קיבל תנחומים על בניה.