לא יאמר אדם איני יודע ללמוד רק פסוק אחד, כי צריך ללמדו ויחזור כל הזמן, ויחשיב לו הקדוש ברוך הוא כאילו למד תורה וישלם שכרו, כי מה שיכול הרי עשה אותו, כי הראה על עצמו, שפסוק אחד שהוא יודע, הוא לומד וחוזר ולומד ומעביר איתו את הזמן, בזה הראה על עצמו שהוא רוצה רק אינו יודע. והקדוש ברוך הוא לא דן, רק את האדם שיכול לעשות מצוה ואינו רוצה כלל לעשותה, כגון אם הוא חכם ויודע ללמוד היטב והיה מעביר את הזמן לבטלה ולא היה לומד, זה דנו הקדוש ברוך הוא, ואומר לו: מהי הסיבה שלא היה לומד, והוא נשאר מבויש, אינו מוצא מה לענות, אבל אדם שאינו יודע הוא אנוס, והלימוד שלו הוא הפסוק שיודע, יהיה לומד אותו תמיד.