ראיתי לעורר בעניין המילה הערה אחת, לא ראיתי לאחד מן החכמים, 'חדשים גם ישנים', נתעורר על זה, והוא זה שמה נשתנה מצווה זו מכל המצוות האמורות בתורה - חייבה תורה למול את בנו, שלא ציווה כן בשום מצווה אחרת: לא ציצית ותפילין, ולא סוכה ולולב, אף על פי שחכמינו זיכרונם לברכה חייבו לאב להתחנך את בנו במצות, כל מצווה ומצווה כפי הבנת הבן, ציצית - מי שידע להתעטף, תפילין - מי שידע לשמור אותם בטהרה, וכיוצא בזה בשאר מצוות, מכל מקום אינו אלא מדרבנן - לא מן התורה, כי התורה לא חייבה לאדם עול מצוות, אלא מי שיהיה בן שלוש-עשרה שנה ויום אחד, וכשיגיע לזמן הנזכר, אין על האב חיוב כלל, ובתוך זה הזמן - לא האב ולא הבן חייבים, וכאן החיוב על האב למול את בנו בן שמונה ימים, שנאמר: 'וביום שהשמיני ימול'.
ואין לומר הרי פדיון הבן, שחייב האדם לפדות את בנו בכורו, משיגיע לשלושים יום ואילך. ואם לא פדאו האב - חייב הבן לפדות את עצמו, שבשלמא - פדיון הבן יש טעם להיות המצווה על האב, לפי שהוא וולד שלו, וכמו מזכה לו התורה בתבואה ובפירות האילן, וחייב להביא ביכורים