שנו חכמים 'שלושה (וזה שקבע שלשה לאו דווקא, עיין במפרשים אבל ככה הוא גם כן שלעניין דברי תורה אפילו באחד), שאכלו על שולחן אחד ולא אמרו עליו דברי תורה, כאילו אכלו מזבחי מתים'. אמרו המפרשים שיוצאים בברכת המזון, והקושיה מפורסמת: אנחנו עוסקים ברשעים?! כמו שכותב התוספות יום טוב שם. גם מבואר בכל מקום בתלמוד ובזוהר, שצריך להיות דווקא דברי תורה מלבד ברכת המזון. ואמנם לעניין הסדר, יראה לי שהוא אחר האכילה. … ומה טוב וישר חילם של אנשי מזרח ומערב ושאר מקומות, הנוהגים להזכיר ולומר איזה חידוש על פסוק ומדרש, לקיים מצות חכמים כתיקונה, ובזה נפשו לו תשבע מלהגות לבו תבונות על שולחנו, מעניינו של יום.