'דרכיה דרכי נועם וכל נתיבותיה שלום' - כי הדרכים הם סלולים ורבים בוקעים בהם וכבושים לבני אדם, וההולך בהם הולך בטח, ויש לו נחת רוח בהליכתו בהם. והנתיבות אדם מתקשה בהליכתו בהם, מפני שאין כבושים לרוב בני אדם, ואין רבים בוקעים בהם, ולכן ההולך בהם מתקשה, פן יסתכן מפני הליסטים שיהרגוהו, כי יש נתיבות שמצויים בהם לסטים. וכן רמז במילת 'דרכיה' - לדברים הפשוטים שבחכמה, שכשאדם עוסק בהם, יש לו נעימות ושמחה ונחת רוח, כמו ההולכים בדרך סלולה שהולכים בה לבטח. ובמלה 'נתיבותיה' - רמז אל עומק המושג שבה, שהאדם מתקשה בהבנתו כמו הנתיבות שאדם מתקשה בהליכתו בהם, שמא לא יצא מהם לשלום. ולזה אמר: 'דרכיה דרכי נועם' כמו הדרכים, אבל 'הנתיבות' לפעמים האדם ההולך בהם אינו יוצא בשלום. אבל התורה 'כל נתיבותיה שלום'. שכל עומק המושג שבה, כשיטרח בו ויחדד את שכלו ישכיל ויבין אותו על אמיתתו, ויצא ממנו בשלום ובמישור.