'טובים השנים מן האחד אשר יש להם שכר טוב בעמלם' - כלומר מלאכה ועסק התורה ... שהנהנה מן אחרים כדי לעסוק בתורה, אז צריך ליתן מחלקו הצפון לו, לאותו שההנה אותו בעולם הזה. אבל אם היה עושה איזו מלאכה, לא היה צריך ליהנות משום אדם, ואז כל השכר הוא שלו.
ולזה אמר: 'כי יש אדם שעמלו בחכמה' - כלומר בחכמת התורה, ובדעת ובכישרון, ולאדם אשר לא עמל בו יתננו חלקו, גם זה הבל' - שהיה לו לעשות מלאכה, ולהסתפק ממעשה ידיו, ולא ליהנות משום אדם, וזה היה כל מה שעמל ויגע הוא שלו.
ולזה אמר אחר כך: 'אין טוב באדם שיאכל ושתה, והראה את נפשו טוב בעמלו, גם זה ראיתי אני כי מיד הא-להים היא' - רצונו בזה לומר: היותר טוב לאדם, שמה שיאכל ושתה, שיראה לנפשו טוב. ובמה מראה טוב לנפשו? - כלומר 'טוב' עולם הבא - בעמלו'. 'גם זה ראיתי אני' שהוא 'מיד הא-לוהים' שכשיעמול, ומה שאוכל הוא מה שהוא עמל, אז 'מיד הא-לוהים היא' - ולא שיצפה לבשר ודם שיתנו לו.