'טוב ללכת אל בית אבל מלכת אל בית המשתה, והחי יתן אל לבו דברים של מיתה'. - אם הולך לבית המשתה - גמילות חסדים עושה, ואם הולך לבית האבל - גמילות חסדים עושה, ואם כן, אדרבה, דעתו נוטה שיותר טוב ללכת אל בית המשתה ... מטעם שבהליכתו לבית האבל אפשר יפסיד, במקום שהיה לו להרוויח. כלומר: אם יספידנו וירבה בשבחו ... נלכד ברשת הספדנים שנפרעים מהם, ואם לא יספידנו - יהיה נלכד גם כן בעונש, המתעצלים בהספדו של אדם כשר ... ואם כן, ימנע עצמו מלכת אל בית האבל ... לזה בא שלמה להזהיר ולומר שאדרבה, אין האמת כן, אלא ש'טוב ללכת אל בית האבל' ... ואם תאמר: ומי מוציאני מן הפח זה, שלא אהיה נלכד בו. לזה אמר: 'והחי יתן אל לבו דברים של מיתה' ... מי שהוא חי ויש לו מוח בקדקודו, יתן לבו שלא להרבות בשבח המת יותר מדי, כדי שלא ייענש, אלא מה שייתן בלבו לאמור הוא דברים של מיתה, כלומר דברים השייכים למיתה, ולא למת.