מדברי הרב בעניין 'בין ישראל לעמים'
מלמד שזהו גזל גמור להטעות את הגוי, ויזהר בו כחילול שבת.
יזהר מגזל, ולהיות משאו ומתנו באמונה, ולא עם ישראל לבד, כי צריך זהירות בגזל הגוי, שעונשו חמור, שהוא חילול ה' גדול. ואף שטעות הגוי מותר הוא, דווקא כשטעה מעצמו, ואין בדבר חילול ה', אבל להטעותו להגוי, כמו שעושים בקצבת דמים לתן לו מוריקאן טוב וגס, ומשימן תחתיו הרע והדק, ובשעת המדידה באמה, מהפכים ונותנים במקום הגס, הדק והרע, כי זהו גזל גמור להטעות את הגוי.
וכל זה בא, שאין שמים ביטחונם בה', כי הוא המוריש והוא המעשיר, והם רוצים להרוויח באיסור גזל. ואף שלפי שעה נראה לו שמרוויח, מכל מקום סוף סוף נכסיו מתמוטטים, לא עלינו, מלבד עונשו, השמור לו ליום הדין. רבותינו זיכרונם לברכה אמרו: 'במקום שאין דין למטה יש דין למעלה', אם כן ישימו בדעתם שאף אם לא יתייראו מאדם, יתייראו מן הקדוש ברוך הוא, יושב בשמים ממעל, ורואה ומשגיח במעשה האדם וכביכול הוא משלם לאיש כדרכיו וכפרי מעלליו, ובטחנו בישראל קדושים בני אברהם יצחק ויעקב, שלא יעשו עוד עניינים אלו, ויזהרו בחילול שבת ובאיסור גניבה וגזל אפילו מהגוי, ועליהם תבוא ברכת טוב.
חכם רפאל יצחק ישראל , בית היין, חלק א, דף ק"ה ע"ב – ק"ו ע"א. דפוס אברהם [פונטרימולי] בן הרב פתח הדביר, איזמיר, תרמ"ג (1883) מתוך 'החכם היומי'