מקצת שבחו

חכם שמחה לוצאטו נולד לאמו ולאביו חכם יצחק לוצאטו, בשנת שמ"ב (1582), בעיר ונציה.

בצעירותו למד ב'ישיבה הכללית' בוונציה, שראשיה שימשו כוועד הרבנים של העיר. בין רבותיו החכם שמואל יהודה קצנלבוגן, החכם אביגדור צ'יווידאל, והחכם יעקב היילפרון, מחבר הספר 'נחלת יעקב', שהיה ידיד משפחת לוצאטו. הוא קירב אליו את חכם שמחה לוצאטו, ואף מביא מתשובותיו בספרו 'נחלת יעקב'. לצד עסקו בתורה, השתלם בחוכמות הכלליות, ובפרט היה בקי בתחום המסחר הבינלאומי כפי שעולה בספרו 'מאמר על יהודי ונציה'. 

בשנת שס"ו (1606), בגיל 24, נתמנה להיות אחד משבעת חכמי העיר ונציה. בשנת שצ"ח (1638) יצא לאור חיבורו 'מאמר על מצב היהודים' בשפה האיטלקית. בין המפורסמות שבתשובותיו, שחלקן עומדות בכתב יד, היא תשובתו 'משען מים', בו התיר כשרותו של מקווה טהרה בעיר רג'ו כנגד האוסרים.

בשנת ת"ח (1648) לאחר פטירת החכם יהודה אריה ממודינא, נבחר לשמש אחריו, כרב העיר וכראש הישיבה הכללית. כחלק מפעילות הציבורית, עמד בראש בית הכנסת הגדול בעיר ונציה; ייסד ועמד בראש 'תלמוד תורה ארץ ישראל' - בית מדרש לבני ארץ ישראל וארצות המזרח התיכון, שהגיעו לעיר וונציה, שהיתה באותה תקופה מרכז סחר בינלאומי; והיה שותף בהקמת חברת 'פדיון שבויים'. בפסיקותיו הדגיש את עדיפות כוח ההיתר, כך התיר מעבר בשבת בתוך ספינה מעבר אחד של הנהר לעבר השני; חיזק את ערכי המתינות הדתית והסובלנות הבינ-דתית. וחיבר בין ערכים של השכלה לעולם התורה. בשנת תכ"א (1661) הוציא לאור ספר פילוסופיה בשפה האיטלקית על הידיעה האנושית על פי סוקרטס.

חכם שמחה לוצאטו נפטר ביום ה' בכסלו תכ"ג (1663), ומנוחתו כבוד בבית הקברות באי לידו, הסמוך לעיר.