מדברי הרב בעניין 'לימוד התורה'
מלמד שהדת האמיתית מבקשת דעת וגבורה התלויים ברצון האדם.
העולם דומה לשוק גדול, וה' מחלק מטבעות אחדים לקנות בהם את הדברים המוצגים למכירה. המטבעות העוברים לסוחר, הם יותר מכולם - הבינה והגבורה, שחותמו של הקדוש ברוך הוא טבוע בהן, שהרי הוא הוא מקור החכמה והגבורה; בהן נושאים ונותנים, בכל הדברים שאפשר להעמידם בתחום הרצון החופשי של האדם. הדת האמיתית היא הדת המבקשת מאת ה' שפע של מטבעות אלו, ואינה מתיימרת להשיג על נקלה שום דבר יקר ערך, בלא שיהיו בידיה אותם מטבעות יקרים ...
'קוה אל ה', חזק ויאמץ לבך וקוה אל ה'' - כלומר: ראוי לקוות לה', שקודם כל יחזק את ליבנו וייתן לנו עוז, ואחר כך יש לחזור ולקוות, שתלווה עזרתו את כשרוננו ואת מאמצנו, ויצליח את ניסיונותינו ומפעלינו. ובספר משלי נאמר: 'ובדעת צדיקים יחלצו' - כלומר, הצדיקים נושעים בזכות חכמתם ובינתם. ואמנם, צריך היה לומר - בזכות צדקתם ומעשיהם הטובים, אלא מזכיר הוא את ה'דעת', משום שהיא האמצעי האחרון להשיג בו את הישועה, שנותן לנו ה' בשכר מעשי החסד והצדקה שבידינו. אבל האמונה התפלה שואפת לרכוש את הכל במטבע מזויף ופסול, שאינו ראוי לסחור ולקנות בו מאומה.
חכם שמחה לוצאטו, מאמר על יהודי ונציה (תרגום מאיטלקית), עיון ט"ו, עמ' 131-133. מוסד ביאליק, ירושלים תשי"א (1950). מתוך 'החכם היומי'