על כל החכמים הללו מסתמכים היהודים, בכל הנוגע לדעות ולאמונות השייכות לעיקרי הדת, וכן במצוות המוסר ובהליכות החיים, בחברה האנושית ובחיים האזרחיים, כלפי כל אומה ולשון. ואם אמרו הרבנים בעניין זה דברים, שאינם מתאימים למצב שאנו נתונים בו כיום, הרי סבורים היהודים, כי אין מחובתנו לקבל את דעתם, כחוק ולא יעבור לעולם ועד, אלא יש להניח, שכתבו החכמים האלה, בהתאם למצב ולנסיבות החיים, בקרב העמים שהיו מפוזרים בתוכם; הם רואים איפוא ברבנים בעלי מסורת נאמנים בענייני הלכה, אך לא נביאים מחוקקים חוק ומשפט לדורות הבאים אחריהם - ובייחוד לא לגבי עניינים שבין אדם לחברו, שכן הללו נתונים לחליפות ותמורות, ותלויים בנסיבות אין מספר העלולות לפשוט צורה וללבוש צורה. המשפט האזרחי של הרבנים אין בו כדי לחייב חיוב של קבע.