'אמר רבי יוחנן: כל שהוא תלמיד חכם, ובנו תלמיד חכם, ובן בנו תלמיד חכם, שוב אין תורה פוסקת מזרעו לעולם שנאמר: 'ואני זאת בריתי אותם, אמר ה', רוחי אשר עליך, ודברי אשר שמתי בפיך, לא ימושו מפיך ומפי זרעך ומפי זרע זרעך, אמר ה', מעתה ועד עולם' - וכתבנו בעניותנו, שזהו על ידי הענווה. אפשר לומר שזה רמוז במקרא זה עצמו מ'ואני זאת בריתי אותם, אמר ה', רוחי אשר עליך', שתיבת 'עליך' עם הכולל - גימטרייה: 'ענוה' - לרמוז שאם נמצא עליך 'רוחי' - כלומר רוח שפלים, אזי תזכה שיתקיים בך: 'לא ימושו מפיך, ומפי זרעך, ומפי זרע זרעך' - ששוב אין תורה פוסקת מזרעו לעולם. אך אם נתגאה, חכמתו מסתלקת ממנו, ואיך יתקיים בזרעו אחריו: 'טובה חכמה עם נחלה'.