תיכתב זאת לדור אחרון, בספר הזיכרון, למען דעת צדקות ה' חסדו ואמונתו, אשר פעל ועשה עמנו - עמו וצאן מרעיתו, תושבי אורבינו, יגן עליה א-להים, הצפיננו בסוכה ביום רעה, והיה ביום זה אחד עשר לחודש סיון שנת 'מבשר טוב' לפרק ראשון, יום אשר שברו אנשי העיר הזאת, ונמנו וגמרו גדוליה ושריה, כנעניה וסוחריה, לפרוק מעליהם עול השררה, ולקבל עליהם עול מלכות הקירה. ביום ההוא רגשו גויים גדולים וקטנים, המונים המונים, ושרפו באש את העץ, אשר הונף ואשר הורם בערי ה' ומקומות מושבותיהם, ותהילות לא-ל עליון נאזר בגבורה, ביום ההוא הגדול והנורא, שמחת קודש לא אירע כל דבר רע, כאשר קרה זעם ועברה לקהילות רבות, לא תקום פעמיים צרה, כי שלחו העם את ידיהם, על היהודים אשר בעריהם, ובזזו את ממונם והרסו את בתיהם. ... וגם אחרי כן כי היינו בתוך חצרנו סחופים אטומים, כעשרת הימים, בהיקבץ עמים יחדיו, כל האזרח ובני הכפרים רבים לוחמים, ושאפו חילם כמים, לא עזבנו ה' א-להים אב הרחמים, ויט עלינו חסד בעיני השרים והפרתמים, מנהיגי העיר הולכים בתמים, כי שלחו אלינו לילות וימים, אנשי חיל לשומרנו, ולהספיק לנו כדי צרכינו, ושבר רעבון בתינו, ויוציאנו לרוויה, מכל פגע רע, שמה ושאיה.