הוקבע לדורות לדרוש ברבים ב'שבת הגדול', קודם הפסח סוף ימי החורף, וב'שבת התשובה', קודם חג הסוכות סוף ימי הקיץ. וחכמי המוסר נתנו טעם מרפואת הגוף לרפואת הנפש ...
וחכמי הרופאים הם החכמים, אינם מתעסקים ברפואת הנפש עד אחר הפסח, הנהיגו לקרות פרקי אבות וכדומה, ובאלו הימים כדי שלא להתפשט החולי ביותר, תקנו באלו השבתות באריכות הדרושים. הלוא תראה כי 'שבת הגדול' בא אחר הקור ונכנסו ימי האביב, ודם האדם יתחיל להתחמם, ויגבר על האדם חולי הטבע החומרי, לכך בזה השבת חוק בל יושבת, לדרוש דברי תורה ברבים, כדי לעורר יראת היוצר. ו'שבת תשובה' גם כן בא אחר ימי הקיץ, כי האדם כל ימי הקיץ היה בתבואות, ובגנות, ופרדסאות, ואפשר עברה עליו רוח שכחה, מרוב ההלל והשמחה.